Le texte Le vocabulaire Les révisions
Yoma
Daf 64a
רָבָא אָמַר: כְּגוֹן שֶׁהָיָה לוֹ חוֹלֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, וְשָׁחַט אִמּוֹ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים.
Traduction
The Gemara presents another explanation as to why a verse is needed to indicate that the scapegoat may not be lacking time. Rava said: It is referring to a case where the one who sold the two goats had a critically ill person in his household, and he slaughtered the mother of the scapegoat in order to save the ill person’s life on Yom Kippur. Although the scapegoat is more than eight days old, it is considered lacking time because it is prohibited to slaughter a mother animal and its offspring on the same day.
Rachi non traduit
רבא אמר. מחוסר זמן דאיצטריך קרא לשעיר המשתלח כגון שהיה לו למי שמוכרן לציבור חולה בתוך ביתו שמותר לחלל עליו יום הכפורים ושחט את אמו של שעיר שנעשה מחוסר זמן משום אותו ואת בנו לאחר שהגריל עליו:
וְכִי הַאי גַּוְונָא מִי אֲסִיר? ''לֹא תִשְׁחֲטוּ'' אָמַר רַחֲמָנָא, וְהָא לָאו שְׁחִיטָה הִיא! הָא אָמְרִי בְּמַעְרְבָא דְּחִיָּיתוֹ לַצּוּק זוֹ הִיא שְׁחִיטָתוֹ.
Traduction
The Gemara asks: Is it prohibited in a case like this? The Merciful One stated in the Torah: ''And whether it be a cow or ewe, you shall not slaughter it and its young on one day'' (Leviticus 22:28), and this act of pushing the scapegoat off the cliff is not a ritual slaughter. Consequently, the prohibition against slaughtering a mother animal and its offspring should not apply. The Gemara answers: They say in the West, i.e., Eretz Yisrael, that pushing it off the cliff, which is the manner in which the scapegoat is supposed to be killed, is considered its slaughter.
Rachi non traduit
מי אסיר. להוליכו לצוק משום אותו ואת בנו:
Tossefoth non traduit
דחייתו לצוק זו היא שחיטתו. הקשה הרב רבי משה מפונטייז' זצ''ל דבפרק אותו ואת בנו (חולין דף פא:) תנן השוחט עגלה ערופה ושור הנסקל וכו' חייב ור''ש פוטר פירוש דה''ל שחיטה שאינה ראוייה ופריך בגמרא [שם דף פב.] והתנן נמצא ההורג עד שלא נערפה העגלה תצא ותרעה בעדר אלמא לא מיתסרא מחיים ואמאי פוטר ר' שמעון ומשום הכי קאמר עלה עגלה ערופה אינה משנה ואמאי לא קאמר דשוחט דמתניתין היינו עורף ורבי שמעון פוטר משום דלא חזיא לאכילה וחייב לרבנן דעריפתה זו היא שחיטתה כדאמרי' הכא דחייתו לצוק זו היא שחיטתו ובפרק חטאת העוף בזבחים (דף ע:) אמרינן דעריפה מטהרת מידי נבילה ותירץ ר''ת דלא הוה ליה למיתני השוחט אלא העורף ודוחק הוא דדילמא תנא שוחט משום פרת חטאת ושור הנסקל דמיתנו בהדה כדאשכחן ריש פרק השוחט (חולין דף כט.) דקאמר סיפא בקדשים ודקאמר שחיטתן כשרה מליקתן כשירה מיבעי ליה איידי דסליק מבהמה תנא שחיטתן כשירה וכן הא דקתני התם) השוחט) חיה ועוף ולא יצא מהם דם וכו' וקאמרינן בגמרא אי סלקא דעתך בקדשים חיה בקדשים מי איכא אבל לא פריך אי בקדשים שחיטה בעוף מי איכא אלא משום בהמה וחיה נקט השוחט:
אִם שֶׁל שֵׁם מֵת, זֶה שֶׁעָלָה עָלָיו וְכוּ'.
Traduction
§ It was taught in the mishna that if one of the goats dies after the lottery, a second pair of goats is sought and new lots are drawn. After that lottery, the priest utters a stipulation: If the one to be sacrificed to God died, that goat upon which the lot for God was drawn shall stand in its stead; and if the one to be sent to Azazel died, that goat upon which the lot for Azazel was drawn shall stand in its stead. The second, superfluous goat should graze until it becomes blemished, at which point it will be sold and the money received in its sale will go to the purchase of a public gift-offering. The Gemara discusses which goat is set to pasture: The one that remains from the first lottery or the one that remains from the second lottery?
אָמַר רַב: שֵׁנִי שֶׁבְּזוּג רִאשׁוֹן — יִקְרַב, שֵׁנִי שֶׁבְּזוּג שֵׁנִי — יִרְעֶה. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: שֵׁנִי שֶׁבְּזוּג רִאשׁוֹן — יִרְעֶה, שֵׁנִי שֶׁבַּזּוּג שֵׁנִי — יִקְרַב.
Traduction
Rav said: If the goat to be sent to Azazel died, he should sacrifice the second goat of the first pair to God, and the second goat of the second pair should graze until it becomes unfit. Rabbi Yoḥanan said: The second goat of the first pair is the one that should graze, whereas he should sacrifice the second goat of the second pair.
בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי? רַב סָבַר: בַּעֲלֵי חַיִּים אֵינָן נִידְחִין, וְרַבִּי יוֹחָנָן סָבַר: בַּעֲלֵי חַיִּים נִידְחִין.
Traduction
The Gemara asks: With regard to what principle do they disagree? The Gemara explains: Rav holds that animals are not rejected. An animal that was consecrated as an offering but later became unfit for sacrifice is not considered disqualified forever. Therefore, although the remaining goat was not eligible to be sacrificed when its counterpart died, once another goat has been paired with it following a new lottery, it is no longer rejected and should be sacrificed. And Rabbi Yoḥanan holds that animals are rejected. Therefore, once the remaining goat from the first pair became disqualified, it remains disqualified forever.
Rachi non traduit
אין נדחין. אם אירעה להם שעת פסול עדיין יכולין להתקן כשיזדווג לו אחר ולא אמרי' הואיל ונדחה ידחה אלא בשחוטין כגון מת המשתלח ישפך הדם:
מַאי טַעְמָא דְּרַב? דְּיָלֵיף מִמְּחוּסַּר זְמַן. מְחוּסַּר זְמַן, לָאו אַף עַל גַּב דְּהַשְׁתָּא לָא חֲזֵי, כִּי הָדַר מִיחֲזֵי — שַׁפִּיר דָּמֵי, הָכָא נָמֵי לָא שְׁנָא. מִי דָּמֵי? הָתָם לָא אִיתְחֲזִי כְּלָל. הָכָא נִרְאָה וְנִדְחָה!
Traduction
The Gemara asks: What is the reason for the opinion of Rav? The Gemara answers: He derives it from the halakha applicable to an animal that is lacking time. In the case of an animal that is lacking time, is it not true that although it is unfit now, when it again becomes fit, it seems well, i.e., it may be sacrificed as an offering? Here, too, it is no different. The Gemara rejects this answer: Is it comparable? There, when the animal is lacking time, it was never fit to be sacrificed. Here, the animal was fit as an offering and later became unfit and was therefore rejected. Perhaps in this case it is permanently disqualified.
Tossefoth non traduit
התם לא איתחזאי כלל הכא נראה ונדחה הוא. ואפילו לרבי יוחנן דסבירא ליה בפרק קמא דקידושין (דף ז:) ובפ''ק דזבחים (דף יב.) דיחוי מעיקרו הוי דיחוי ואפילו בבעלי חיים גבי בהמה של שני שותפין הקדיש חציה וחזר ולקחה והקדיש חציה קדושה ואינה קריבה ולא דמי למחוסר זמן דהתם משעה שהקדישה היתה דחויה ואף על דגבי מחוסר זמן נמי אמרינן לילה לקדושה יום להרצאה אלמא אף ע''ג דבעידנא דאקדשיה לא חזיא להקרבה אפ''ה כי חזי למחר מקריב ליה ולא אמר דיחוי מעיקרו הוא וכן כל קרבן שהקדישו ביום ועבר עליה לילה אחת שלא הקריבו תו לא לקרביה דהוה ליה נראה ונדחה ואין לתרץ לילה לאו מחוסר זמן ולא חשיב נדחה דהא הכא חשיב נדחה אע''ג דהדר חזי ביומיה וי''ל כיון שאינו מחוסר מעשה בגופו לא חשיב נדחה ועוד דלילה לא חזיא להקרבת שום קרבנות אבל הכא שצריך להביא שנים אחרים ולהגריל עליהם דהוי כמחוסר מעשה ועוד דהוא זמן הקרבה ואפ''ה לא מצי לאקרוביה הלכך חשיב דיחוי:
אֶלָּא: הַיְינוּ טַעְמָא דְּרַב, דְּיָלֵיף מִבַּעַל מוּם עוֹבֵר. בַּעַל מוּם עוֹבֵר, לָאו אַף עַל גַּב דְּלָא חֲזֵי הַשְׁתָּא, כִּי הָדַר מִיחֲזֵי — שַׁפִּיר דָּמֵי, הָכָא נָמֵי לָא שְׁנָא.
Traduction
Rather, the Gemara retracts the first explanation and says that this is the reasoning of Rav: He derives it from the case of an animal with a temporary blemish. The animal is disqualified as an offering as long as the blemish remains, but is eligible for sacrifice once the blemish has healed. In the case of an animal with a temporary blemish, is it not true that although it is unfit now, when it again becomes fit, it seems well, i.e., it may be sacrificed as an offering? Here too, it is no different.
וְהָתָם מְנָא לַן? דִּכְתִיב: ''כִּי מָשְׁחָתָם בָּהֶם מוּם בָּם'', מוּם בָּם — הוּא דְּלֹא יֵרָצוּ, הָא עָבַר מוּמָן — יֵרָצוּ.
Traduction
The Gemara asks: There, in the case of an animal with a temporary blemish, from where do we derive this halakha? As it is written: ''Because their corruption is in them, there is a blemish in them; they shall not be accepted for you'' (Leviticus 22:25), which teaches us: It is when the blemish is in them that they shall not be accepted; but if their blemish passes, they shall be accepted.
וְרַבִּי יוֹחָנָן? מִיעֵט רַחֲמָנָא ''בָּהֶם'', הֵם הוּא דְּכִי עָבַר מוּמָן יֵרָצוּ, הָא כָּל דְּחוּיִין, הוֹאִיל וְנִדְחוּ — נִדְחוּ.
Traduction
The Gemara asks: And what does Rabbi Yoḥanan respond to this proof? The Merciful One limited this halakha by using the term: In them, which indicates that it is they, animals with temporary blemishes, that are accepted when their blemishes pass, but with regard to all other animals that become disqualified, once they are rejected they remain rejected.
וְרַב? הָהוּא ''בָּהֶם'' בְּעֵינַיְיהוּ הוּא דְּלָא מִירְצוּ, הָא עַל יְדֵי תַּעֲרוֹבוֹת — מִירְצוּ.
Traduction
The Gemara asks: And how does Rav answer Rabbi Yoḥanan? That term: In them, should be understood as follows: It is on their own that they are not accepted; but in mixtures with animals that are fit to be sacrificed, animals that have a temporary blemish are accepted.
Rachi non traduit
הא על ידי תערובת ירצו. כרבי אליעזר:
Tossefoth non traduit
הא על ידי תערובת מרצו כדתנן כו'. וסבירא ליה כרבי אליעזר א''נ אפילו כרבנן אע''ג דפליגי עליה רבנן התם בברייתא רבנן דמתני' שרו מדאורייתא כדמשמע לישנא דמתניתין דלא אסרו אלא אבר הנשאר אבל אותם שקרבו ועלו למערכה לא ירדו ומדרבנן הוא דאסרי לכתחילה כדמשמע לישנא דמתניתין אפי' קרבו כולם חוץ מאחד מהם יצא לבית השריפה:
כְּדִתְנַן: אֵיבָרִים תְּמִימִים בְּאֵיבָרִים בַּעֲלֵי מוּמִין. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אִם קָרַב הָרֹאשׁ שֶׁל אֶחָד מֵהֶן — יַקְרִיבוּ כָּל הָרָאשִׁין כּוּלָּן, כְּרָעָיו שֶׁל אֶחָד מֵהֶן — יַקְרִיבוּ כָּל הַכְּרָעַיִים כּוּלָּן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֲפִילּוּ קָרְבוּ כּוּלָּן חוּץ מֵאֶחָד מֵהֶן — יֵצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵיפָה.
Traduction
As we learned in a mishna: If limbs from unblemished burnt-offerings became mixed with limbs from blemished burnt-offerings, which are disqualified, Rabbi Eliezer says: If the head of one of them is sacrificed on the altar before they knew of the blemish, they should sacrifice all the heads, as it is assumed that the head of the disqualified animal was the one already sacrificed on the altar. Similarly, if the legs of one of them were sacrificed, they should sacrifice all the legs. And the Rabbis say: Even if all of them were sacrificed except for one, that one should be taken out to the place designated for burning disqualified offerings, as it is not assumed that the limbs of the disqualified animal have already been brought.
Rachi non traduit
איברים. של עולה תמימה שנתערבו בהן איברי בעלת מום אחת:
אם קרב הראש של אחד מהן. קודם שהרגישו בדבר:
יקריבו כל הראשין כולן. ותולין האיסור באותו שקרב כבר ותלינן לקולא דהואיל ונתערבו אין כאן ספק איסור דאורייתא למיזל לחומרא דלא הזהירה תורה עליהן אלא כשהן בעצמן שנאמר בהם כי משחתם בהם מום בם כי איתנהו בעינייהו:
וְאִידַּךְ? נָפְקָא לֵיהּ מִ''בָּם'' ''בָּהֶם''. וְאִידַּךְ? ''בָּם'' ''בָּהֶם'' לָא דָּרֵישׁ.
Traduction
The Gemara asks: And how does the other Sage, Rabbi Yoḥanan, derive the halakha that the limbs are acceptable if they are in a mixture? The Gemara answers: He derives it from the Torah’s choice of terminology: It could have written: ''In them,'' as bam, but instead it used the term bahem, with the extra letter heh, and therefore an extra halakha can be derived from this word. The Gemara comments: And the other Sage, Rav, does not expound the difference in terminology between the words bam and bahem, as he does not consider the distinction significant enough to teach a halakha.
Rachi non traduit
מבם בהם. מדמצי למיכתב בם וכתב בהם:
Tossefoth non traduit
ואידך נפקא ליה מבם בהם. והשתא איכא שלשה דרשות הא עבר מומם ירצו ואידך הא כל דחויין הואיל ונדחו ידחו ואידך הא על ידי תערובת מירצו והא דלא מייתי התם בפ' התערובת (זבחים דף עז:) דרשא דרבי (יוחנן) משום דלא בעי לאתויי אלא הנך שתי דרשות דאפי' רב מודה בהו והא דמשמע התם דדרשא דר' יוחנן מה''א דבהם אין לחוש בזה דלא נחת גמרא לדקדק בזה:
וּלְרַב, נְהִי נָמֵי דְּבַעֲלֵי חַיִּים אֵינָן נִדְחִין, אִי בָּעֵי הַאי נַקְרֵיב אִי בָּעֵי הַאי נַקְרֵיב!
Traduction
The Gemara asks: According to Rav, although living beings are not permanently rejected, that only explains why the remaining goat of the first pair is acceptable for sacrifice, but why must it be the one to be sacrificed? If he wants this one from the first pair he should sacrifice it, and if he wants that one from the second pair, he should sacrifice that.
אָמַר רָבָא: רַב סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יוֹסֵי, דְּאָמַר: מִצְוָה בָּרִאשׁוֹן. הֵי רַבִּי יוֹסֵי? אִי נֵימָא רַבִּי יוֹסֵי דְּקוּפּוֹת, דִּתְנַן: שָׁלֹשׁ קוּפּוֹת שֶׁל שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ סְאִין, שֶׁבָּהֶן תּוֹרְמִין אֶת הַלִּשְׁכָּה, וְכָתוּב עֲלֵיהֶן: אָלֶף בֵּית גִּימֶל. וְתַנְיָא, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: לָמָּה כָּתוּב עֲלֵיהֶן אָלֶף בֵּית גִּימֶל — לֵידַע אֵיזֶה מֵהֶן נִתְרְמָה רִאשׁוֹן, לְהָבִיא הֵימֶנָּה רִאשׁוֹן, שֶׁמִּצְוָה בָּרִאשׁוֹן.
Traduction
Rava said: Rav holds in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who said: The mitzva should be fulfilled with the goat from the first pair. The Gemara asks: Which statement of Rabbi Yosei indicates that this is his opinion? If we say it is the statement of Rabbi Yosei with regard to the containers, as we learned in a mishna: There were three containers, each of which held three se’a, with which they collected coins from the chamber. And the letters alef, beit, and gimmel were written on them. And it was taught in a baraita that Rabbi Yosei said: Why were alef, beit, and gimmel written on them? In order to know which of them was collected from the chamber first, in order to bring an offering from it first, as the mitzva is performed with the first one.
דִּילְמָא שָׁאנֵי הָתָם, דִּבְעִידָּנָא דְּאִתְחֲזַי קַמַּיְיתָא לָא אִתְחֲזַי בָּתְרָיְיתָא.
Traduction
That statement of Rabbi Yosei cannot serve as the source for Rav’s opinion. Perhaps it is different there, in the case of the containers, because at the time when the first container of coins was fit for use, the containers used later were not yet fit for use. Therefore, it cannot serve as a precedent with regard to a case in which both became fit for use at the same time. In the case of the Yom Kippur goats, none of the goats are actually fit for sacrifice until the point in the Temple service when they are supposed to be sacrificed. By that time, lots have already been drawn for the second pair of goats.
Rachi non traduit
בעידנא דאיתחזאי קמייתא לא איתחזאי בתרייתא. אבל האי לא איתחזי קמא עד דאיתחזי בתרא שאף על פי שהגריל עליו אינו ראוי לישחט עד לאחר מתן דם הפר ובתוך כך מת חבירו והביאו שנים והגרילו עליהן וכשהגיע זמן שחיטת השעיר כבר זה האחרון עומד:
אֶלָּא רַבִּי יוֹסֵי דְּפֶסַח, (דִּתְנַן:) הַמַּפְרִישׁ פִּסְחוֹ וְאָבַד, וְהִפְרִישׁ אַחֵר תַּחְתָּיו, וְאַחַר כָּךְ נִמְצָא הָרִאשׁוֹן, וַהֲרֵי שְׁנֵיהֶן עוֹמְדִין — אֵיזֶה מֵהֶן שֶׁיִּרְצֶה יִקְרַב, דִּבְרֵי חֲכָמִים. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מִצְוָה בָּרִאשׁוֹן.
Traduction
Rather, the source of Rav’s opinion is the statement of Rabbi Yosei with regard to the Paschal lamb. As we learned in a baraita: With regard to one who separated an animal as his Paschal lamb and it became lost, and he separated another in its stead, and afterward, but before midday on the eve of Passover, the first one is found, and they are both standing before him, the owner may bring whichever of them he wishes. This is the statement of the Rabbis. Rabbi Yosei says: The mitzva should be performed with the first one.
Rachi non traduit
אלא רבי יוסי דפסח. דהא הכא לא איתחזאי קמא עד דאתחזאי בתרא שהרי אין זמן שחיטת פסח אלא לאחר חצות וקודם לכן אבד ראשון והופרש שני ונמצא ראשון והרי שניהן עומדים כשהגיע זמן שחיטה ואפילו הכי קאמר רבי יוסי מצוה בראשון:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source